מאירי על בבא קמא קט״ו

1 מי שגנב ומכר קודם יאוש ר"ל שנודע בודאי שלא נתיאש על הדרך שביארנו במשנה והוכר הגנב חוזר החפץ לבעליו ובעלים נותנין דמים ללוקח שאע"פ שהוכר הגנב עשו בו תקנת השוק ואין אומרים שיחזירנו בלא דמים וידון הלוקח עם הגנב אלא יחזירנו בדמיו ובעלים תובעין את הדמים לגנב ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת השוק וחוזר בלא דמים ולוקח דן עם הגנב ומ"מ אם לא נתפרסם בגנבה אע"פ שנתפרסם ברשעות ובפחיתות לא הופקעה ממנו תקנת השוק:

2 היה שם יאוש בעלים בין קודם מכירה שנמצא יאוש קודם לשנוי רשות בין לאחר מכירה שנמצא שנוי רשות קודם נקנית ללוקח ואינו מחזיר אף הדמים כמו שכתבנו וגדולי המחברים כתבו שגוף הגזלה נקנית לו אבל דמים הוא מחזיר אם לקח מגנב מפורסם ואם שלא מגנב מפורסם אינו נותן לא חפץ ולא דמים וכבר בארנו שיש חולקין לפסוק שהיאוש ששנוי רשות קדמו אינו מועיל אלא הרי הוא כיאוש לבד למדת שאין צריך לומר בכל שלא הוכר הגנב שעשו בו תקנת השוק ואינה חוזרת אלא בדמים וכן בהוכר אלא שאין לו מה ישלם שהרי אף בהוכר ויש לו לשלם עשו בו תקנה:

3 כשם שבארנו במשנה שהלוקח מבעל הבית שהוא נשבע כמה לקח ויטול כך כשהוא צריך לחזור על הגנב וחולק עם הגנב שזה אומר בכך וכך לקחתי וזה אומר לא נתת לי אלא כך ישבע הלוקח כמה הוציא ויטול:

4 מי שאמר לטבח מכור לי בני מעיה של פרה זו והיתה שם הקיבה הרי הלוקח נותנה לכל כהן שירצה ואינו מנכה לטבח מן הדמים שהרי ידע בזה ועל מנת כן לקח ואם לקחם ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לטבח מן הדמים לא רצה לוקח ליתנם אין לכהן דין ודברים על הטבח אלא עם הלוקח בד"א ששקל לוקח לעצמו אבל אם שקל לו הטבח הרי כהן דן עם מי שירצה הואיל והמתנות בעין וכבר בארנוה במסכת חולין:

5 גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקפו והבעלים תובעים כליהם אין כאן תקנת השוק ובעלים נוטלין בלא דמים וישאר החוב וההקף על הגנב כשהיה שהרי לא על דעת גנבה זו הלוהו:

6 לא מכרה הגנב אלא שמשכנה אפילו משכנה ביתר על דמיה עשו בו תקנת השוק ואין גנבה חוזרת אלא בדמים ובעלים חוזרים ודנים עם הגנב אלא אם כן בגנב מפורסם ואין אומרין הואיל ויתר על דמיה הלוהו ודאי על אמתתו הלוהו ולא על סמך המשכון וכל שכן בכדי דמיה ואין צריך לומר בפחות מדמיה ותקנת השוק ליתן לו אף יתר מדמיה כמו שהלוה שדרך בני אדם להלוות על המשכון יתר מדמיו כדי שיחליטנה בידו כשהחפץ נאה לו וכן המקח אפילו לקח שוה מאה במאתים עשו בו תקנת השוק ויגבה כל המאתים אא"כ היה גנב מפורסם:

7 הרי שהלוה לגנב סלע על פה והלך זה וגנב חפץ ואמר לו הלוני סלע אחר והא לך חפץ זה במשכון או במכירה אין כאן תקנת השוק וחוזר בלא דמים והוא חוזר על הגנב שאני אומר בחובו נתנה לו ואלו האחרונים מלוה על פה שכמו שהאמינו על הראשונים האמינו על האחרונים:

8 הלוקח חפץ מגנב שאינו מפורסם בחמש סלעים ולוקח זה מכרו לאחר בשש סלעים והוכר הגנב הרי בעלים נותנין לזה האחרון שש סלעים שאם עשו תקנה ללוקח מן הגנב כל שכן ללוקח מן הלוקח וחוזר ותובע לוקח ראשון בסלע שהרויח ואת הגנב בחמש סלעים ואם גנב מפורסם הוא חוזר ודן כל השש עם הלוקח ראשון ולוקח תובע את הגנב בחמש וכן אם מכר שני לשלישי ושלישי לרביעי נטל מכל אחד מה שהרויח והקרן מן הגנב וכבר ביארנו בדברים אלו שכלם בשנודע שלא נתיאש:

9 דינים אלו כשם שהם בגנב כך הם בגזלן ויש חולקין לומר שאין חלוק בגזלן בין מפורסם לשאינו מפורסם כמו שכתבנו למעלה:

10 המשנה השישית והכונה לבאר בה ענין החלק החמישי ואמר על זה זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדק חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכה אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי ייני חייב ליתן לו דמי יינו שטף נהר חמורו וחמור חברו שלו היה יפה מנה ושל חברו מאתים הניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו אמר הר"ם אלו השמיענו הדין בחבית שלו בלבד היינו אומרין כגון זה הוא שכשפירש עליו נותן לו דמי יינו אבל חמורו וחמור חברו שאינו עושה מעשה בידו לא ואלו השמיענו הדין בחמורו וחמור חברו היינו אומרים בזה הוא שאין לו אלא שכרו כשלא פירש עליו לפי שאינו עושה מעשה בידו אבל יינו ודבש חברו אפילו לא פירש נותן לו דמי יינו לפי שהתעסק לאסוף הדבש בידו לפי' הודיענו שהדין בשני המעשים אחד ושלא נאמר בזה משטה אני בך לפי שבשבילו הניח ממונו והתעסק בשלו לאסוף מה שאבד ולפיכך אם פירש עליו נותן לו דמי חמורו ודמי יינו:

11 אמר המאירי זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש אין לו אלא שכרו וכן הלכה ודוקא בשעשה כן מעצמו שהרי הוא אומר לו לפנים משורת הדין עשית ואין לך אצלי כלום ומ"מ אם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו דמי שלו וכן הלכה וכבר כתבנו למעלה הצדדין שיש לחלוק בה:

12 שטף נהר חמורו וחמור של חברו שלו יפה מנה ושל חברו יפה מאתים הניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו אבל אם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו דמי שלו וביאורה כראשונה אין הפרש ביניהם:

13 זהו ביאור המשנה וכבר ביארנו פסק שלה למעלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

14 מה שבארנו בזה שהציל את הדבש שאין לו אלא שכרו לא נאמר אלא בנסדקה הכד ועקל בית הבד כרוך עליה ואינה נשפכת כל כך אלא שמנטפת מעט מעט ואין זה הפקר גמור הא אם נשפכת מכל וכל הרי היא כהפקר וכל שהציל זכה ומ"מ יראה לי שאם אמרו הבעלים הריני זוכה בה זכה ואין האחר קונה בהצלתו:

15 אע"פ שלכתחלה אין תורמין אלא מן המוקף ר"ל שאם היו לו חמשים סאין במקום אחד וחמשים במקום אחד אין לו להפריש שתים מחמשים שבמקום זה לתרומת שני המקומות אע"פ כן אם עשה כן תרומתו תרומה ומ"מ דוקא בשהמופרש שמור אבל אם היה טעון עשר חביות של יין או של שמן וראה שמשתברות אל יאמר הרי אלו תרומה על פירות שיש לי בבית כדי שיפסד היין לתרומה ואם אמר אין תרומתו תרומה וכן הדין במעשר:

16 מי שהיה בא בדרך ומעות בידו וראה ליסטים בא כנגדו ומתירא שמא יטול מעותיו ואמר פירות שיש לי בבית יהיו מחוללות על מעות הללו והוא מכוין שאם יאבדו יאבדו וינצל מטורח הדרך בהעלאה לירושלים אם יכול להצילו אפילו על ידי הדחק הרי הוא פדוי ואם אינו יכול להציל אף על ידי הדחק אינו פדוי כלל:

17 בן לוי שהיו לו עשר חביות של יין מן המעשר וצריך להפריש מהם תרומת מעשר וכלו טמא עד שתרומת המעשר אינה ראויה לכהן אלא לזלוף ביין או להדלקה בשמן וראה אחת מהן שנשברה רשאי הוא לומר בשל יין הרי היא תרומת מעשר על חברותיה שאין כאן הפסד גדול לכהן שהרי לשתיה אינה ראויה שהרי טמאה היא ושמא תאמר לזלוף פרשוה בסוגיא זו ביין חדש שאינו ראוי לזלוף כל כך שאין ריחו נודף ומ"מ אף בזו דוקא בשאינו נשפך מכל וכל כגון שעקל בית הבד כרוך עליה הא ביין ישן אין רשאי לומר כן שהזלוף דבר חשוב הוא כמו שאמרו שותין מלוג בסלע ומזלפין בשתים מעתה בשמן לא יעשה כן שהרי הפסד גדול הוא הואיל וראוי להדלקה:

18 ראה אותה שנתגלתה אינו אומר כן שאינה ראויה אף לזלוף שהרי מים שנתגלו לא ישפכם ברשות הרבים ולא ירבץ בהם את הבית ולא יגבל בהם את הטיט ואפילו סננן במסננת והוא כלי על גבי כלי שהיין מסתנן מעליון לתחתון ומ"מ אם סננו בבגד וכיוצא בו רשאי:

19 מתוך דברינו למדת שתורמין מן הטמא על הטמא וכן תורמין מן הטהור על הטהור אבל מן הטהור על הטמא לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה בד"א בשני גופים כגון שתי אגדות אחת טמאה ואחת טהורה וכגון חביות שהזכרנו אבל בגוף אחד כגון אגדה אחת שנטמאת מקצתה תורמין לכתחלה מטהור שבה על טמא שבה ומן הטמא על הטהור אין תורמין ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה ונתקן השאר במזיד תרומתו תרומה וצריך לחזור ולתרום כמו שיתבאר במקומו: